לחם ללא לישה באפיה קרה
הלחם הזה הוא לחם מיוחד, פשוט מאד להכנה אבל דורש זמן הכנה ארוך (רוב הזמן הבצק נח בקערה על השיש). יש לו למעשה 2 סודות: ראשית אין צורך בלישה בכלל, ושנית הוא נאפה בתוך סיר עם מכסה. אפשר בסיר ברזל או בפיירקס או בסיר חרס. הסיר "לוכד" בתוכו את הלחות שהופכת לאדים, מה שיוצר את הקרסט הנהדר.
אפיה קרה הוא השם של אפיה שמתחילה בתנור קר, ללא חימום מראש של התנור.
מצרכים
- 3 כוסות קמח* (ראו הערה בסוף)
- ¼-½ כפית שמרים יבשים
- ¾1 כפיות מלח גס
- 1 כף סוכר חום (לא חובה אבל רצוי, אפשר אפילו שתיים)
- אפשרויות גיוון: גרעיני חמניה, גרעיני דלעת, שקדים ואגוזים זרעי פשתן וכד' (לא חובה אבל מוסיף המון).
- ½1 כוסות מים (אם משתמשים ביותר מ-50% קמח מלא יהיה צורך להגדיל את כמות המים עד ל-2 כוסות תלוי ביחסים בין הקמחים).
- כף שמן זית
- מעט סולת או קוואקר גס, או קמח תירס לפיזור בתחתית הסיר למניעת הדבקה.
הכנה
- בקערה גדולה מערבבים את הרכיבים היבשים (ואם מוסיפים גרעינים ואגוזים) זה הזמן. ואז מוסיפים את המים ושמן הזית, ומערבבים לבצק דביק-נוזלי. מכסים במגבת לחה ומשאירים במקום קריר (לא בשמש) למשך 18-12 שעות.
- מכניסים לסיר שבו נאפה את הלחם נייר אפיה, משמנים אותו במעט שמן זית בעזרת מברשת סיליקון וזורים סולת / קמח תירס וכד' בתחתית הסיר.
- שעה לפני האפיה, שופכים את הבצק לתוך הסיר ומכסים במכסה. ממתינים שעה ואז מכניסים לתנור ומדליקים את התנור על "טורבו" לטמפ' של 2500 (או 2300, אם זה מה שיש לכם). משאירים את הסיר המכוסה בתנור כ-40-45 דקות.
- בתום הזמן הזה, מעבירים את התנור למצב אפיה רגילה (לא טורבו) מורידים טמפ' ל-2000 ומסירים את המכסה מהסיר. ממשיכים לאפות עוד כ-20-25 דקות.
- בתום האפיה, מוציאים בזהירות מהתנור, הופכים ומוציאים את הלחם מהסיר ומצננים על רשת.
הערה על שמרים, אפשר להשתמש במעט שמרים יבשים. אפשר לאפות ללא שמרים תעשייתיים ולקבל תוצאה דומה אם משתמשים בכוס מחמצת (ומורידים חצי כוס קמח וחצי כוס מים)
הערה על האפיה, לא מומלץ לאפות עם אבן שמוט, שכן הכלי שבו אופים לא מאפשר לאבן להתחמם כראוי. מומלץ לתת לאויר החם “לעטוף" את כלי האפיה מכל הצדדים.
הערה על קמח: אפשר להשתמש, בקמח לבן, בקמח חיטה מלא, קמח כוסמין וקמח שיפון, מומלץ לא יותר ממחצית הכמות קמח מלא, אבל הלחם מעולה בכל צירוף, ואפילו כשמכינים אותו רק בקמח לבן (רק שהוא פחות בריא).
מבוסס על מתכון של מרק ביטמן, שהתפרסם בנובמבר 2006 במדור האוכל של “ניו יורק טיימס”.